אוכל מתוחכם – איך להעביר יחס באוכל

התעוררתי אל תוך ויכוח מאוד קולני שהתרחש מעל מיטתי. בהתחלה הרגשתי קצת כמו בחלום ולא הצלחתי לעקוב אחרי התוכן. לאט לאט התחלתי להבחין במילים והבנתי שהויכוח סביב אוכל. כל הסיטואציה היתה מוזרה- התרחיש קרה בבית חולים כשאני מחלימה אחרי ניתוח. אוכל זה משהו שלא חוויתי תקופה ארוכה, היו רק כל מיני נוזלים , הזנה אל תוך הוריד ונכון לאותו רגע לא היה ברור איך תוך כדי שישנתי אוכל תפס מקום כל כך גדול בחדר.

עשיתי סקירה קצרה של כל הסובבים- גיסי, אחותי, בעלי, נראה לי עוד כמה חברים התווכחו ביניהם על נושא מאוד משמעותי- מהו אוכל מתוחכם.

-זה טעים ועסיסי, אמר צד אחד

– לא, זה כשמשקיעים, כשלא סתם שמים על המחבת

– זה כשעושים אוכל עם תשוקה

-זה לא משנה, גם אם זה טעים , זה עדיין יכול להיות לא מתוחכם.

– למה שתקבע שהאוכל שטעים לי הוא לא מתוכחם?

תהיתי מה באמת נאמר שם, מה זה באמת משנה כמה מאמץ השקיעו בהכנת מנה כזאת או אחרת. מה חשוב שיהיה באוכל כדי שיעשה טוב לאנשים ולמה הם עושים עניין מדקויות לא חשובות. באותו רגע, אחרי שהרבה מאוד ימים לא אכלתי כלום כל ביס שניתן ללעוס נראה לי כמו פיסת גן עדן.

יש לנו אוכל יומיומי ואוכל חגיגי, אוכל מיוחד ואוכל רגיל. מה עושה לנו את חווית האוכל כמשהו מיוחד שלאכול אותו גורם לנו לחוויה מיוחדת.

אוכל מתוחכם- הרהרתי בזה בעקבות אותו ויכוח ונראה לי שהגעתי לכמה מסקנות:

כשמישהו חשב עלינו והכין את המנה הספציפית עבורנו ולא סתם כי מצאנו מצרכים אקראיים.

כשהשקענו זמן  ומאמץ והיו כמה שלבים להכנה.

כשזה יצא טעים ויש לנו רצון להמשיך לאכול גם אחרי ששבענו (הצד המקצועי של המוח מושתק כרגע)

נראה שעלי גפן עונים לגמרי על כל הקריטריונים.

עלי גפן ממולאים