ישבנו על ההר שצופה לחרמון והתבוננו בלהבות האש במדורה. כולנו עטופים בשמיכות ומעילים, כשבמקומות אחרים בארץ חם מאוד.
מלפנינו מופיע מדי פעם ישוב מג'ד אל שמס וירח מלא, מדי פעם כי כשעוטף אותנו ענן יש מסביב עלטה, נוצרת מן בועה והתחושה היא שאין בעולם כלום מלבד האש ועליה סיר פלדה כבד עם תבשיל עשיר בכל טוב.
מחכים שיהיה מוכן, בינתיים שותים תה עם צמחים שאספנו בדרך במסלול כמה שעות לפניכן. הקצב משתנה במקום הזה, זה מתחיל בשיחות, כשכל אחד יכול להביע את עצמו לאט, יש זמן להקשיב, הקולות מתמזגים עם קולות הטבע וגם ההקשבה לשקט הופכת להיות מעניינת.
בעודנו יושבים מגיעה דמות, זה האיש שבנה את המקום, איש שחי חיים אחרים לגמרי, בקצב משלו. הוא גר בבקתה, כל היום מוקף בסוסים וכלבים, אדיב עם אנשים ויש לו חברים בכל מקום. שורד, מסתדר, בעיקר לא מתאמץ. יש תקופות בחיי שאני מאוד מקנאה בו.
-מה שלומכם? יש הכל?, הוא שואל
-בוא, שב איתנו, תאכל משהו, תשתה. 7 שנים אני באה להר הזה, מעולם לא ראיתי אותו אוכל, תמיד עם כוס שתיה.
-תגיד, אנחנו שואלים, יש איזו סבתא כאן באיזור שאתה יכול לקשר בינינו שתלמד אותי צמחים?
-בטח, הוא עונה בצליל מתמשך, זה סבתות זקנות, יש מלא כאלה שמכירות צמחים, אבל את צריכה מישהי חיה, כמעט כולן מתו, איך אמצע לך מישהי חיה?
-לא חייב, שתהיה בחיים הכוונה, תעשה סיאנס , העיקר שתעביר ידע, אני משיבה חצי בצחוק וחצי ברצינות כי עברנו מימד וכאן הכל יכול לקרות.
השיחה ממשיכה עוד קצת, טלפון לחבר, ההוא שולח לעוד מקום, מרגיש כמו הרפתקאה.
למחרת כשקסם הלילה מתחלף בהתפכחות של היום אני שואלת את סיהאם, אשה שכל בוקר מכינה פיתות דקות דקות על טבון ומגישה אותם עם לבנה וזיתים, הכל עבודת יד- איזה צמחים את מכירה כאן שטובים לבטן?
מרמיה, היא עונה לי, או בעברית מרווה.
לפתע אני מסתכלת על עור פניה ומזהה עור בוהק וחלק.
והמאפים שלך, מה הם מכילים?
עשבים של האיזור- זעתר, תרד וכל הירוקים, לא יודעת איך בעברית.
עשבים של האיזור, בטוח לא מרוססים. צמחי בר גדלים באופן אקרעי, כך שהקרקע לא מדלדלת עקב גידול אחד שמשתמש בכל המינרלים.
זה טעים, מכיל חומצה פולית, אנטיאוקסידנט בשם לוטאין שמסייע בדלקות מערכת העיכול. כמה מחקרים הראו השפעה של לוטאין על מערכת החיסון לכיוון הפחתת הדלקת.
יש הרבה חוכמה בבישול המסורתי, שבעבר התייחסתי אליו בהתנשאות מסויימת ועם השנים ראיתי שיותר ויותר מחקרים מאוששים עובדות שהיו מובנות מאליהן לסבתות שלנו.
תרד מכיל הרבה סידן (כ100 מג ל100 גרם ) וברזל (כ3.3 גרם לחצי כוס תרד מבושל). ספיגה של שניהם מאוד בעייתית. הברזל נמצא בצורה שהגוף האנושי לא יודע לספוג וסידן נספג פחות טוב בגלל נווכחות חומר בשם חומצה אוקסלית. אותן סבתות, בלי להבין ביוכימיה הוסיפו לימון כמעט לכל מתכון של עלים ירוקים- לעולש, למלוחיה, לזעתר, לעלי סלק, לתרד.
ומה אנחנו מגלים היום- ויטמין C שבלימון עוזר להפוך את הברזל לצורה פעילה ונספגת וחומצה ציטרית שמהווה מכריב של לימון מונעת אבנים בכליות שחומצה אוקסלית יכולה לגרום. כמו כן בישול או אידוי מפחיתי באופן משמעותי את כמויות החומצה האוקסלית.
וככה אנחנו רואים שחוכמת הסבתות שוב הוכיחה את עצמה כמדוייקת לגוף ולבריאות שלנו.
עכשיו נתרגם גם למאכל שיהיה נעים לבטן
מאפה תרד על מחבת ללא שמן
המתכון מתאים לבעלי בטן רגישה כשמרגישים טוב יותר, לאנשים שלא נעים להם בקיבה ולמחלות מעיים בתקופה הרגועה (עוזר להמשיך ולהאריך אותה)
500 גרם קמח כוסמין לבן או 70%
250 מ"ל מים רותחים
1 כפית מלח
1 כף שמן זית
למלית:
קופסת תרד, אפשר להוסיף גם פטרוזיליה, כוסברה, בצל ירוק, חוביזה בעונה, מנגולד ללא גבעולים.
מעט סומק
2 כפות של מיץ לימון
מלח
חצי כפית פפריקה מעושנת (אפשרות למי שאוהב טעם מדורה)
אופן הכנה:
להוסיף למים רותחים את המלח ואת השמן , לערבב ולשפוך לתוך הקמח. לערבב היטב עד קבלת בצק גמיש. לכסות עם מגבת ולהשאיר עד שמכינים את המלית.
שוטפים את העלים בכלי עם מים, אפשר להוסיף למים 1 כף חומץ ולהשרות כמה דקות, באופן כזה במידה וישנם חרקים הכל יצוף והעלים ישארו נקיים.
חותכים את העלים דק ללא הגבעולים, מוסיפים מלח ותבלינים ומעסים עם היד לפיזור בתערובת.
מרדדים את הבצק דק בעובי 0.5 ס"מ, חותכים לעיגולים.
על חצי עיגול מורחים בשכבה דקה ואחידה את המלית, מכסים וסוגרים, משטחים שוב עם היד כדי להשטיח את המאפה.
כשמכינים את המאפים שמים על משטח העבודה קורנפלור או קמח תפו"א, באופן כזה הבצק לא נדבק למגש.
מחממים מחבת ללא שמן, כש מאוד חמה שמים את המאפה לכמה דקות , אחרי שמשחים הופכים. אפשר למרוח לאחר שמוכן בשמן זית.
זהו, מוכן
בתיאבון
נ.ב. אפשר להכין עד שלב הטיגון ולהקפיא