אי שם בסוף שנות ה90 למדתי להיות דיאטנית. בזמנו אלה היו לימודי מדעים שלימדו לדעת איך בנויות גופות ואיך לגזור דיפרנציאל ואיך ומתרחשות תגובות חמצון חיזור.
יצאתי עם תעודת דיאטנית בלי שמץ של מושג איך לטפל באנשים, אבל עם ידיעה ברורה מאוד שמה שלא נלמד לא קיים. בכל זאת , האוניברסיטה העברית, והם יודעים.
רוב המרצים בזמנו בילו את מרבית חייהם באקדמיה ונתנו עצות להמשך שלא מצאתי להם שום שימוש עד שנשכחו עם הזמן ונעלמו אל מגירות מוח מאובקות תחת הכותרת " לא לשימוש".
מה שכן קרה, זאת חשיבה שבלונית, מה שלא כתוב לא קיים.
ובגישה כזאת פגשתי את סבתא פולה, סבתא של בעלי, שניחנה בחוכמת חיים מיוחדת וסבלנות אינסופית ליצורים כמוני.
זה היה מפגש מכונן שעשה סדק בחומה שבניתי סביב האולימפוס המדעי שעליו תיפסתי.
אפשר להגדיר את המפגש הזה כנקודה שממנה קיבלתי סולם לרדת לעומק החיים האמיתיים בקצב שמתאים לי.
יאמר לטובת המדע, שהצגתי אותו בלבד באותה תקופה בהנחה נאיבית שכל המחקרים טהורים ונכונים וכל מה שראוי להחקר אכן נחקר, שהוא לימד אותי לשאול שאלות.
השאלה הראשונה שסבתא פולה גרמה לי לשאול היא מה קורה עם דבש. הדבש מבחינתי היה סוכר חסר תועלת עם טעם קצת שונה.
סבתא פולה סיפרה לי סיפורים על נפלאות הריפוי של הנוזל הנפלא, שלאחר מכן הוכחו כנכונים. יותר מזה, פצע ניתוחי שסירב להסגר נכנע כשמרחתי עליו משחת דבש בהנחיית אחות.
אחרי זה הגיע המרק עוף או מרק העצמות שבתרבות יהודי מזרח אירופה היה מרפא לכל המחלות.
באותה נקודת זמן לא חיבבתי מרק עוף והייתי בטוחה שזה איזה מידע מיושן ולא קשור למציאות.
היום אני יודעת מניסיון של הרבה מטופלים שמרק עצמות שבושל כראוי מכיל קולגן ועוזר להחלמת רירית המעי, מונע חדירות מעיים ומשפיע על אוכלוסיית החיידקים במעי. ואפילו בדקו את זה מחקרית.
בנקודה הזאת כבר התחלתי להקשיב ולהפעיל הגיון. אם יש שיטות שעבדו כמה שנים טובות, העובדה שלא בדקו אותם ממש לא גורמת להם להיות בלתי יעילים.
זה פשוט כנראה עדיין לא השתלם לאף אחד. התפכחתי.
ככה הגעתי לג'לי לתקופות שיש שלשולים. וג'לי שעשוי ממיץ רימונים מסונן או חליטת רימונים עוד יותר מעצימים את האפקט.
סקירה שפורסמה בעיתון nutrients בשנת 2017 הראתה שצריכת מיץ רימונים שיפרה את מצב הדלקתיות במעי כנראה בזכות תרכובות פוליפנולים (שהם נוגדי חמצון).
ג'לטין עוזר בעצירת שלשול בגלל יכולות הספיחה שלו.
עוד כלי פשוט מן הטבע כתרופת חירום.
לאט לאט הנתק מהגוף הלך ופחת, חוכמה עתיקה התחילה להסתדר עם ההגיון שעשה צעדים ראשונים לקראת השלום עם הרגש.
מסע הרחיק אותי ליבשות חדשות, ושם נחשפתי למזונות נוספים. בנקודה הזאת כבר ידעתי שאוכל מסורתי לא נוצר סתם.
ככה פגשתי את פניני הטפיוקה שמופקים משורש קסאווה, פקעת שנפוצה בדרום אמריקה ואפריקה.
טפיוקה עשירה בעמילן עמיד, המשמעות היא שעמילן עובר למעי הגס ומשמש מזון לחיידקים טובים, באופן כזה יורדת רמת הדלקתיות בגוף.
השימוש הנוסף הוא הקלה במזן שלשול. הקינוח מאוד טעים וג'לטיני.
כמו שתמיד קורה, מסע רחוק קירב אותי בחזרה אל הגוף. הרבה פחות התווכחתי עם מה שעובד, הרבה פחות חיפשתי סטטיסטיקות.
התחנה הבאה היתה שוק בחיפה וכשמוכר חביב בגיל מכובד סיפר לי על הפקת דבש חרובים .כבר נולד לי רעיון איך אפשר להשתמש בזה לטובתנו.
משקה טעים שיכול לשמש לימים שהבטן מתחילה בתנועתיות יתר ויש יותר מדי גיחות לכיוון האסלה- משקה של קקאו ודבש חרובים.
דבש חרובים מכיל טנינים ונוגדי חמצון , בעל פעילות מכווצת רירית ולכן מאוד יעיל במצבי שלשול.
משקה טעים שלפעמים ממש יכול להציל.
קקאו עם דבש חרובים
1 כפית קקאו איכותי
1 כפית דבש חרובים
1 כפית ממרח שקדים (כמו שקדיה)
1 כוס מים קרים או חמים
לערבב הכל בבלנדר כוס ולהנות מכל לגימה.
הסדק של החומה גדל ומעיין ידע רחב זרם לתוך מקום חדש שהתפנה, הכל בזכות סבתא עם גישת חיים בריאה שהיכולת שלה ללכת עם הקדמה פתחה לי אפשרות ללמוד ממסורת עתיקה.
